ייצוג המציאות במדיה

בביקורתו על אופן הסיקור של מלחמת המפרץ הראשונה קבע בודריאר ש-"המלחמה לא התרחשה". בדברים פרובוקטיביים אלה ביקש בודריאר לומר שכל דבר שאנחנו חווים אותו, או צורכים אותו, דרך המדיה, הוא רק סימולקרה, ייצוג ריק שאין לו רפרנס, הוא אפילו לא צל של האירוע "כפי שהתרחש". בודיראר נשען על מסורת ארוכה, החל מהבלשן הצרפתי דה-סוסיר , שפעל בראשית המאה ה-20, מראשוני הבלשנות המודרנית. דה-סוסיר הבחין בין מדע לשוני סינכרוני ודיאכרוני. עד ימיו המחקר היה דיאכרוני-היסטורי שהניח כי הלשון הולכת ומתפתחת. דה-סוסיר העדיף את המחקר הסינכרוני, שהתמקד בשפה כמערכת הפועלת בזמן מסוים. כן הבחין דה-סוסיר בין המסמן  למסומן . כלומר, בין הסימן הקונקרטי למשמעותו. שביחד מהווים את הסימן . לדוגמא, המילה "סוס" היא סימן המורכב ממסמן ומסומן. המסמן הוא האותיות "ס-ו-ס" או הצליל הפונטי, והמסומן צריך להיות מהות של "סוס". אך דה-סוסיר מבחין בין המסמן למסומן. הוא טען שהמסמן הוא שרירותי. משמעות של מילה אינה אובייקטיבית,  אלא תלויה בהקשר של השפה ומצויה ביחס עם מושגים אחרים. חשיבות הבחנותיו של דה-סוסיר הוא בחוסר היכולת של השפה "לשאת" את המשמעות, כלומר את הפער בין המהות, "המסומן", לבין התיאור "המסמן", שמכוחו הסימן הוא תמיד בלתי-יציב. 

צורת הצריכה:

הקולנוע-  כל סרט הוא יחידה נפרדת. יוצאים כדי לצרוך יחידת ייצור אחת, מוגדרת וידועה מראש.

הטלוויזיה- היא למעשה רצף אינסופי של תכנים על-פי לוח השידורים, שניתן לזפזפ ביניהן, לעצור, לקטוע ולחזור אחר כך. זוהי חוויה מקוטעת בה הצרכן הוא השולט על הצריכה אך לא על התכנים.

האינטרנט- באינטרנט כל מה שהוכנס נמצא שם, והצרכן יכול לא רק לבחור במה שהוא רוצה אלא גם לשלוט בזמן, באופן וכיו"ב. באינטרנט הגולש הוא המלך.