הצעת מחקר בנושא הקשר בין אינטליגנציה רגשית לדימוי עצמי בקרב לקויי למידה

לקויות למידה הן לעוסקים במעשה החינוכי והן לתלמידים והוריהם.

לקות למידה הוא מונח כללי המתייחס לקבוצה של הפרעות הבאות לידי ביטוי בפגיעה ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות (קריאה, כתיבה וחישוב),  ובשימוש בהן. לקות למידה פוגעת באופן משמעותי ביכולתו של אדם לרכוש ולבטא ידע ומיומנויות ברמה המצופה מאנשים בגילו, רמת ההשכלה ומנת המשכל שלו National Joint Committee on Learning Disabilities, 1990)). שכיחות האנשים המאובחנים כלוקים בהפרעת זאת הולכת וגדלה באופן משמעותי בעשרים השנים האחרונות.  הדיווחים בשנת 1976 הצביעו על כ-2% מהתלמידים עם הפרעה זו בארה"ב, בשנת 1990 עלו דווחים לכ- 5%  ובשנים האחרונות השכיחות המדווחת הן בספרות המדעית והן  בשדה עומדת על 10% עד 15% מהאוכלוסיה. (Brown, Aylward, & Keogh, 1996) הנושא מעסיק רבות אנשי חינוך, רפואה, פסיכולוגיה וחברה במדינות רבות. ועדת מרגלית שדנה בנושא של לקויות למידה מצאה נתונים דומים: כ10% משנתון הניגשים לבחינות הבגרות והמתגייסים לשירות חובה בצה"ל מאובחנים כלקויי למידה.  (משרד החינוך, 1997(. עובדות אלה מצביעות על אקטואליות של מחקר אודות השפעות של הפרעה זאת על אספקטים שונים בחייהם של האנשים עם לקויות למידה.

מחקר זה יבחן את הקשר האפשרי בין אינטליגנציה רגשית לבין רמת הערכת ודימוי עצמי של האנשים עם לקויות למידה. קיימות מספר הגדרות למונח "הערכה עצמית". על פי אחת מהן, הערכה עצמית הינה מכלול רגשות חיוביים או שליליים של הפרט כלפי עצמו  (Leon & Matthews, 2010). הספרות המקצועית אשר עוסקת בדימוים ובהערכתם העצמית של ילדים ומתבגרים לקויי למידה ובעלי קשיי הסתגלות קיימת הנחה כי הדימוי העצמי שלהם נמוך, בדרך כלל בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, וזאת עקב מספר גורמים "אובייקטיביים", ביניהם: הכישלון בבית-הספר (Wylie, 1961; Deshler, 1978); הסטיגמה של "היות שונה" (Parish, Barker, Areheart & Adanchak, 1980; Colman, 1983); תגובות מנוגדות מהחברה בעקבות פערים בין הופעה חיצונית "נורמאלית" לבין רמות שונות של יכולת וביצוע (Heibert, Wong & Hunter, 1982). חוסר הרמוניה בין תחומי היכולת של היחיד, חסכים קוגניטיביים וחסכים בתפיסה חברתית עלולים גם הם לחבל בהתפתחות של דימוי עצמי מציאותי (Brayen, 1982; Cruickshank, Morse & Johns, 1980; Connoly, 1972).

1.       אינטליגנציה רגשית – חברתית

מודל זה גורס כי אינטליגנציה רגשית הינה אינטלגנציה חברתית, והיא מוגדרת כ- "מכלול תכונות רגשיות וחברתיות הקובעות באיזו אפקטיביות אנו מבינים את עצמנו ואחרים, מביעים את עצמנו, מתקשרים עם אחרים ומתמודדים עם דרישות היומיום^" Bar-On, 2006)). המודל מציע 5 מרכיבים של אינטליגנציה רגשית:

1. כישורים תוך אישיים: כולל הערכה עצמית, מודעות עצמית רגשית, אסרטיביות, עצמאות, מימוש עצמי.


2. כישורים בין אישיים – כולל אמפתיה, אחריות חברתית, יחסים בין אישיים.


3. סתגלנות – כולל התאמה למציאות, גמישות, פתרון בעיות.


4. ניהול לחצים – כולל עמידה בלחצים, דחיית סיפוקים.


5. מרכיבי מצב רוח כלליים – כולל אופטימיות, אושר Bar-On, 1997)).

על פי מודל זה, אנשים בעלי רמת אינטלגנציה רגשית גבוהה הינם בעלי יכולת התמודדות טובה יותר עם דרישות הסביבה ולחציה, מכיוון ששילוב בין האינטליגנציה קוגניטיבית והאינטליגנציה רגשית , התורמות באופן שווה לאינטליגנציה הכללית של האדם, וזאת מהווה פוטנציאל ההצלחה בחיים Bar-On, 2006)). בנוסף, מודל זה גורס כי אינטליגנציה רגשית מתפתחת במהלך החיים של בן אדם, והיא ניתנת לשיפור באמצעות אימון מתאים. בר-און Bar-On, 1997)) פיתח את מדד האינטליגנציה הרגשית בו השתמש במונח "מנת משכל רגשית" (Emotional Quotient). המדד נקרא Emotional Quotient Inventory‏ (EQ-i;). מדד זה מתבסס על דיווח עצמי המעריך את חמשת מרכיבי האינטליגנציה הרגשית מהם מורכב המודל התיאורטי. מטרת המבחן הינה להעריך את יכולתו של האדם להצליח בהתמודדותו עם דרישות הסביבה.

2.       אינטליגנציה רגשית כמיומנות

מודל זה גורס כי אינטליגנציה רגשית הינה "מיומנות המאפשרת לאדם לקלוט מידע רגשי, להבין אותו ולהשתמש בו בתוך מצבים חברתיים במטרה להבין את עצמו ואת האחר" (Goleman, 1995).  מיומנות  זאת המורכבת מ-5 אלמנטים:

1. מיומנותו של האדם לזהות את מצבו הרגשי הנוכחי ולהבין את הקשר בין רגשות, מחשבה


2. ופעולה.


3.  מיומנותו של האדם לשלוט רגשית ולעבור ממצב רגשי לא רצוי למצב רגשי רצוי.


4. מיומנותו של האדם להיכנס למצבי רגש הקשורים לדחף הצלחה והישגים.


5. מיומנותו של האדם לקרוא  את רגשות הזולת ולהיות רגיש אליהם ולהשפיע עליהם.


6. מיומנותו של האדם לפתח מערכות יחסים בין-אישיות ולשמור עליהן לאורך זמן.

לפי טענתו של גולמן (Goleman, 1995) האינטליגנציה הרגשית אינה נופלת בחשיבותה מהאינטליגנציה השכלית.  ככל שהאינטליגנציה הרגשית של האדם לקויה יותר, כך רמת הסתגלותו לסביבה טובה פחות, דבר שעלול להוות קושי בתפקודי החברתי. בנוסף, טוען גולמן, כי אינטליגנציה רגשית היא הגורם החשוב ביותר בתהליך הלמידה. לטענתו, ה האינטליגנציה השכלית מהווה 20% מהגורמים הקובעים את ההצלחה בחיים ואילו 80%  הנותרים מושפעים מאינטליגנציה רגשית. 

שאלת המחקר

1. האם קיים קשר בין אינטליגנציה רגשית להערכה ודימוי עצמי בקרב לקויי למידה?


2. מהו טיבו של קשר זה?

השערות

1)       קיים קשר בין אינטליגנציה רגשית להערכה ודימוי עצמי בקרב לקויי למידה

2)       ככל שרמת האינטליגנציה הרגשית אצל אנשים עם לקויות למידה תהיה גבוהה יותר, כך ההערכה העצמית שלהם תהיה גם גבוהה יותר.

תוכן עניינים

פרק 1: נושא המחקר

• שאלת המחקר


• השערות

פרק 2: מבוא וסקירה ספרותית

• לקויות למידה


• הערכה עצמית


• אינטליגנציה רגשית


• הקשר בין הערכה עצמית ואינטליגנציה רגשית בקרב ליקויי למידה

פרק 3: מתודולוגיה וכלי מחקר

• אוכלוסיית המחקר


• שיטת המחקר


• כלי המחקר

פרק 4: ממצאים

• דרך איסוף וניתוח הנתונים


• ממצאים- טבלאות, גרפים, קשיים

פרק 5: דיון ומסקנות

פרק 6: המלצות

ביבליוגרפיה